<h1>כל בו הלכ' יין נסך סימן צ"ו</h1>
<h2>דף סה:</h2>
אין אדם רשאי לטמא טהרותיו של חבירו על כן ארז"ל שאם אמר אדם לחבירו אני ראיתי שנגע גוי ביינך אינו נאמן לאסרו עליו ואינו אסור כי אם לאותו שראהו אמנם אם האוסר נאמן עליו והוא לא שונא לו ולא מבקש רעתו טוב הדבר שיאמין בו ולא ישתה ממנו כך מצאתי. ומי שהניח יינו ביד שומר והשומר אומר לבעל היין נתנסך יינך כתב הרב רבי יצחק שהוא נאמן. ואם איש אח' אומר הרשות ביד בעל הבית לומר לו איני מאמינך. והר"ף ז"ל כתב ואפי' מהימן ליה כבתרי כך פר"ת בשם רבי קלונימוס איש רומי. וגם היה אומר ר' יחיאל בשם רבינו יהודה ז"ל שמלמדין בעל הבית לומר איני מאמינך ודוקא הכחשה דבעל הבית מהניא אבל אם בעל הבית שותק שתיקתו אוסרת לכל ואינה מועילה הכחשה דאדם אחר להתיר אפילו לעצמו. ואמר רבינו אלחנן דוקא בדבר שהיה יכול לידע ואפילו במקום שיש לו לידע אם שותק לפי שעה ואחר כך מכחישו ואומ' כי [מה] ששתק לפי שהיה מחשב אם הוא אמת לא הויא שתיקה כהודאה עד כאן ואם שתק נאמן. ואמ' רבינו חננאל דוקא בדב' שיכול לידע. ומה שאמרנו [שאינו] נאמן במכחישו בעל הבית היינו בדבר שאינו יכול להוכיח דבורו אבל אם אמר לו בא וראה עדיין הגוי נוגע בו נאמן.
